שפירא ממונה על ביטחונם האישי של אורחים יקרים וחשובים ומשמש כמלווה ל"נדיב הידוע", הברון רוטשילד, במסעותיו. מיזגו המאופק, נאמנותו ושליטתו בשפה הערבית עוזרים בהכנת פגישות בין הברון למכובדים ערביים.

בימי מלחמת העולם הראשונה היה שפירא עמוס בתפקידים רשמיים ובלתי רשמיים. לא פעם נאלץ לסכן עצמו אצל השלטונות התורכים בענייני היישוב.

שימש כמוכתר המושבה בתקופה זו ולא פעם נעצר ונכלא כשנחלץ לעזרת אסירים מבני המושבה. הוגלה לקושטא ונשלח למאסר. בזמן השלטון הבריטי התיידד עם חיים ויצמן והתמנה לשומרו האישי ולאיש קשר במפגשיו עם הערבים. בימי שלטון הנציב העליון הראשון – סר הרברט סמואל הוזמן לשמש בין שומריו האישיים. בין השניים מתפתחים יחסי ידידות.

שפירא מקבל כנציגה הבלתי מוכתר של פתח- תקווה את כל האורחים הבאים לבקר בארץ ישראל ובפתח תקווה לאחר המלחמה. הוא מלווה את הלורד מלצ'ט שאף מתארח באופן אישי עם משפחתו בביתה של משפחת שפירא. כמו כן הוא נלווה אל הלורד מילנר, סר ארתור ווקף , רונלד סטורס ואחרים. שפירא מבקר בלונדון אצל הלורד בלפור, וכשבלפור מגיע לארץ הוא מלווה אותו ואף מצליח להביאו לביקור בפתח- תקווה. במשך השנים ממלא הוא תפקידים מקומיים כחבר וועד המושבה, כסגן ראש הוועד וכסגן ראש המועצה.

הוא עומד בראש וועדת ההגנה ובראש וועדות הביטחון, וכנשיא ארגון השומרים העבריים בארץ ישראל. לקראת יובלה החמישים של פתח תקווה (שנת תרפ"ט) חבר וועדת היובל.

משמש כשופט בוועדה לערעורים בשירות העם ויושב ראש הוועדה לחייל ולנוטר.