ראיון עם מרים בן- אור וחוה וולפברג, האחיות לבית סלור

המרואיינות: מרים בן- אור וחוה וולפברג האחיות לבית סלור
נושא הראיון: משחקי ילדות בפתח תקוה 
מראיינת: עליזה וורם 
הראיון נערך ב- 7.7.2002 בביתן ברחוב אחד העם פינת רחוב רוטשילד בפתח תקוה 

מה היה המשחק האהוב עליכן כילדות?
משחק האבנים – האבנים היו למעשה עצמות של בהמות.  
היינו עומדים בשורה על המרצפות לפי האורך והיינו משחקים אחד אחד. 
כל אחד לפי תורו זרק את האבנים אני חושבת שהיו בדרך כלל ארבע אבנים.
 
בגלעיני משמשים היו כמה משחקים הראשון היה לנחש כמה יש בכף היד הקפוצה. אם דייקת כולן עברו אליך אם טעית היית נותן את המספר שאמרת מתןך מה שהיה לך. 
משחק נוסף היה בזריקת גוגואים לתוך גומחות, בורות שחפרנו מקו שסומן במרחק של 3 מטר. היה צריך לקלוע לגומחות. כל מה שלא נכנס לגומחה עבר למשתתף השני. במשחק זה שיחקנו גם עם גרעיני אפרסקים.

משחק הקלאס נקרא קון
היינו עושים מסגרת על האדמה בחצר וקופצים ממסגרת למסגרת אם נגענו בקו המסגרת נפסלנו ועברנו לסוף התור. קלאס קון מיוחד היה עשוי משולש, במשחק זה היה צריך יותר מיומנות. 

גולים שיחקו בעיקר הבנים. שיחקנו בזה הרבה. גם כאן נחפרו גומחות בקרקע ומי שלא קלע שילם בגולות לחבר עימו שיחק. היה גם משחק ניחוש שהיה קשור בסוג הגולות. מי שלא ניחש כמה גולות יש ומאיזה סוג שילם באוסף שלו וכך סטים שלמים עברו מיד ליד. 

האם היו משחקים שהיו אהובים יותר על הבנות?
משחקים בחבל, היינו מביאות חבל שבקצותיו ידיות מעץ ואת כל זמן הפנאי היינו מעבירות בקפיצה. אפילו בגיל 14-15 שיחקנו בקפיצות בחבל. אם לא נגעו בחבל 10 פעמים במשך הקפיצה – נצחו וכשנגעו בחבל זה היה הפסד.
בחצר בית הספר פיק"א שיחקנו בגזרי עצים שהיו כרותים.
מרים- היינו בכיתה 10 ילדים 6 בנות ו4 בנים ומשחקים משותפים היו בגזרי העצים משחקי ריצה ומשחקים של זריקות למרחק.