שיר חג לפתח תקוה
השיר הופק לרגל חגיגות 125 שנה לפתח תקוה
מילים: נתן יונתן
לחן: נחום היימן
אוגוסט 2003
זהו שיר על העיר שהזקינו בתיה
אך לִבָּה הוא צעיר וחולם חלומות
היא יִבְּשה כאן ביצות וחרשה את שדותיה
וזרעה וקצרה אלומות.
היא זוכרת ימים כשהיתה עוד מְלָבֶּס
צריפי- עוני דולפים בתי חומר קודרים
בארות, ושרפות רעמיה, ברקיה
וסופות לילות חורף קרים.
זה הזמן שכואב זה הזמן שאוהב
זה כמו שיר אהבה זהו פתח- תקוה.
קם לה בית- פועלים בית חם ופתוח
גם כבוד לברון שנתן את ההון.
אכרים שנתנו את הגוף והנפש –
יזכרו עד לדור אחרון.
ופרעות יָהוּדיָיה רַנְתִיָה וקוּלי
שבטי אבו- קִישֶק, שפירא דוהר
אל הקרב ואחריו דוהרים בחוריה
ושבים ואחד שם חסר.
זה הזמן שכואב זה הזמן שאוהב
זה כמו שיר אהבה זהו פתח- תקוה.
היא ידעה מלחמות ושלחה את בניה
בעצב לאש וקרבות
פרחי זכרון הם, פורחים בגניה
וחיים לעולם בלבבות.
מה נותר? כאן פרדס, שם אֳקציה וכרם,
קיר של יקב ישן ונוגע ללב.
כְּרַך סואן מתעורר, המולה ותפארת
יום צעיר וחדש מלבלב
זה הזמן שכואב זה הזמן שאוהב
זה כמו שיר אהבה זהו פתח- תקוה.
