(* אתרים שנהרסו)
אנדרטת הברון – רחוב הברון הירש פינת רוטשילד 
קישור לדף מידע "חותם שלא תם" – ביקורי הברון רוטשילד בפתח תקוה
האנדרטה לזכר הברון רוטשילד ניצבת בקרן הרחובות רוטשילד, ברון הירש, מונטיפיורי וז'בוטינסקי, בכניסה המערבית לפתח תקוה. האנדרטה הוקמה בשנת 1947 במקום בו עמד לפנים ביתו של ד"ר סובול, רופא העיניים של המושבה. האנדרטה תוכננה בידי האדריכל אוריאל (אוטו) שילר, שהקים גם את "גן הנדיב" בזכרון יעקב.
מלאכת הבניה בוצעה בידי הבנאים ממשפחת וולפו שהיו מומחים לעבודה באבן.
אנדרטה זו הוקמה בידי עיריית פתח תקווה לזכרו ולזכר מפעלו של הנדיב הידוע, ידיד "אם המושבות", הברון אדמונד דה-רוטשילד. האנדרטה והגן שופצו בידי העירייה בשנת 1990.
בית גודמן – רוטברד – רחוב רוטשילד 84 
קישור לדף מידע "מאתרים אתרים" – בית גודמן
בית בעל ייחוד ארכיטקטוני שנבנה בשנת תרפ"ז – 1926 בידי קבלן מרדכי רוטברד ובניו ותוכנן כדגם ביתם בפולין. את המגרש לבנייה תרם גודמן. חזית הבית נבנתה מלבני סיליקט שהובאו למקום באופן מיוחד. כמו כן הובאו סתתים כדי להתאים את האבנים לצורכי הבנייה. בבית גרו במשותף בני שתי משפחות.
*הבאר הגדולה – רחוב חובבי ציון במקום בו עומד בנק הפועלים
קישור לדף מידע "חותם שלא תם" – הבאר הראשונה "מצאנו מים"
בצומת הרחובות חובבי ציון ורוטשילד פעלה באר המים הגדולה של המושבה.
הבאר נחפרה בשנת 1905 והופעלה בצורה מכנית. הבאר פעלה עד סוף שנות ה-40. לימים נהרסה והיום עומד במקום זה בנק הפועלים.
*בית פקידות הברון – רחוב מונטיפיורי פינת חובבי ציון 
בית פקידות הברון רוטשילד, נבנה בשנת 1889 ושימש כמשרדי הפקידות. במבנה היו: מחסן חקלאי, חדרי עבודה ומגורים לפקידים. במבנה סמוך היתה אורווה.
הבית שימש כבית וועד המושבה משנת תרס"א- 1901ובהמשך כבית המועצה המקומית.
בשנים 1937- 1953 שימש כבניין העירייה.
בבנין זה פעל בית הספר המיוחד לילדי המושבה ויישובי הסביבה. בחצר הוקמה אנדרטה לזכר חללי מאורעות תרפ"א.
בשנת 1957 נהרס המבנה ובמקומו נבנה בית מגורים.
בית חלבנה ניידיץ – רחוב חובבי ציון
בית חלבנה הינו בית בן שתי קומות בחזית חובבי ציון. הבית נבנה בראשית שנות ה- 20 ובמשך שנים שכנו בבניין זה משרדי האחים בן עזר- ראב לשיווק פרי הדר. בית זה עבר שיפוץ בשנת 1994.
בחצר עומד בית הדפוס –"בית הבוץ" (מכוסה בוגנוויליאה). בית זה נבנה בשיטה הבגדדית לפיה היו בונים את הבית מלבני בוץ עם חיזוקי עץ ובמילוי של אבנים קטנות עליהם טיח חיצוני. המבנה מיועד לשימור.
חלבנה ניידיץ הגיע לפתח תקווה, בשנת 1899 ושימש כמורה בתלמוד תורה פרומקין וכמלמד בבית ספר פיק"א.
בית ליפקיס – רחוב חובבי ציון 17
בית אכרים אופייני מלבני כורכר שנבנה בשנת 1886 ע"י משה ליפקיס מהביאליסטוקאים.
משה ליפקיס עלה ארצה לפני מרבית הביאליסטוקאים (הקבוצה שהקימה את יהוד) ושימש כראש קבוצתם.
הבית שימש למגורי המשפחה. בשנת 1933 בנתה "תנובה" במקום בית חרושת למוצרי חלב, שהפך ברבות הימים לחנות "תנובה". היום פועלת במקום חנות בגדים.
בית למפרט – רחוב חובבי ציון 19 
חצרה של משפחת למפרט כוללת שלושה מבנים. המבנה המרכזי נמצא בחזית הרחוב ובנוי לבני כורכר. מבנה זה נבנה בשנת 1886 ושימש את משפחת אבא למפרט. שני מבנים נוספים נמצאים בחצר וניבנו בתחילת המאה. המבנים ושימשו לשכירות וכהכנסה נוספת למשפחה. בקירותיהם של המבנים ניכרים פגיעות הכדורים ממלחמת העולם הראשונה. במבנה המרכזי נמצאות היום מספר חנויות.
דניאל ליפשיץ, "דאנה", היה מראשוני ה"ביאליסטוקאים" ומהבולטים שבעלייה זו. ביתו נמצאת בחזית רחוב חובבי ציון. הבית בנוי משני צדייה של קשת שתמכה את הבניין ושימשה כמעבר לחצר הגדולה.
הבית בנוי אבני כורכר כיתר בתי האיכרים. בירכתי החצר, מבנה כורכר בן שתי קומות. מבנה זה נועד במקור לשמש כבית יתומים, אך הפך למלון דירות לחסרי דיור במושבה. במבנה נוסף שעמד בחצר גודלו זחלים לתעשיית המשי.
בית הכנסת הגדול – "בית יעקב" – רחוב חובבי ציון 
קישור לדף מידע "מאתרים אתרים" – בית הכנסת הגדול "בית יעקב"
קישור לדף מידע "מאתרים אתרים" – בית הכנסת הגדול "בית יעקב"
בית הכנסת "בית יעקב" נקרא ע"ש אבי הברון רוטשילד, יעקב.
ראשית בנייתו החלה בשנת תר"ן – 1890, בעבודת תרומה והתנדבות של תושבי המושבה ובעזרת תרומה מכספי הנדבן אייזיק מטוקאץ'. השלמת הבנייה נסתייעה בתרומתו של הברון רוטשילד. מלאכת הבניה הסתימה בתרנ"ח – 1898.
את תכנית הבנייה ערך דניאל ליפשיץ. המבנה נבנה מלבני כרכור. בחזית בית הכנסת קבועים ארבעה שעונים. במרכז, שעון בן למעלה משישים שנה, שהשעות מסומנות בו באותיות עבריות.
לצידי הדלתות שלושה שעוני שמש, שנעשו בידי ר' משה שפירא מירושלים.
מראהו הפנימי של בית הכנסת שונה פעמים אחדות. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לעיצובם של ארון הקודש ולכיפת הקשקשים.
חצר משפחת גרינשטיין היא היפה בחצרות ששרדו בפתח תקווה. החצר כוללת את בית המשפחה ובחזיתו מרפסת שנסגרה ומבנה בחזית הרחוב שנבנה בשנות העשרים. בחצר מצויים שרידיו של בית הבד שפעל במקום .
הפיקוסים שבחצר ניטעו בראשית שנות ה- 40.
זאב אריה גרינשטיין היה מחמשת התלמידים הראשונים במקוה ישראל. עם חידוש היישוב בפתח תקווה התיישב בה ושימש כמנהל חקלאי. אשתו קיבלה את הכינוי "סית אסתר", בזכות אומץ ליבה כנגד הערבים. בנם, חיים צבי, נפל במאורעות תרפ"א .
כיכר המייסדים – בין הרחובות פינסקר, חובבי ציון, שטמפפר, חיים עוזר 
קישור לדף מידע "מאתרים אתרים" – כיכר המייסדים
קישור לדף מידע "מאתרים אתרים" – כיכר המייסדים
כיכר המייסדים היתה מרכזה של המושבה. על גבעה זו התיישבו מייסדיה של פתח תקווה בקיץ תרל"ח 1878.
בקצה הגבעה נחפרה הבאר הראשונה. המים נמצאו בעומק של 21 מטר. באר זו כונתה ע"י הבדווים "ביר-שוע" על שם יהושע שטמפפר.
מרכז הגבעה שימש כגורן ומסביבה הוקמו בתי הראשונים.
בשנת 1884 נבנתה בצידה הצפוני של הכיכר אחוזת לחמן. בצידי הכיכר עמדה הפוסטה (בית הדואר) בסמוך אליה היתה התחנה ממנה יצאו הדליז'נסים ליפו. סמוך לבאר עמדו המבנים ששימשו כבית מרקחת ובית ספר.
בשנת 1938 נחנך במקום גן המייסדים שהיה הגן הציבורי הראשון. בשנת 1991 עברה הכיכר שיפוץ ושיקום.
בית גוטמן – בכר – רחוב פינסקר 1 
קישור לדף מידע "מאתרים אתרים" – בית גוטמן בכר
במקום בו ניצב הבניין בן שתי קומות, עמד בימיה הראשונים של המושבה ביתו של דוד מאיר גוטמן, ממייסדי המושבה שהשקיע את כל מרצו וכספו ברכישת אדמות להקמת המושבה. הבית נבנה בשנת 1878 מלבני טיט וקש. במגרש שנקנה בידי משפחת בכר נבנה הבית הנוכחי, כדגם הבתים בשכונת "מאה שערים" בירושלים. הבניין היה בן שתי קומות. בקומתו העליונה שהושכרה התגוררו רבני המושבה ובקומתו התחתונה של הבית גרה המשפחה כשבחלק מקומה זו הוקם בית ה"כל –בו" הראשון במושבה.
קישור לדף מידע "מאתרים אתרים" – בית גוטמן בכר
במקום בו ניצב הבניין בן שתי קומות, עמד בימיה הראשונים של המושבה ביתו של דוד מאיר גוטמן, ממייסדי המושבה שהשקיע את כל מרצו וכספו ברכישת אדמות להקמת המושבה. הבית נבנה בשנת 1878 מלבני טיט וקש. במגרש שנקנה בידי משפחת בכר נבנה הבית הנוכחי, כדגם הבתים בשכונת "מאה שערים" בירושלים. הבניין היה בן שתי קומות. בקומתו העליונה שהושכרה התגוררו רבני המושבה ובקומתו התחתונה של הבית גרה המשפחה כשבחלק מקומה זו הוקם בית ה"כל –בו" הראשון במושבה.
* בית יואל משה סלומון (קפה קורסו) – רחוב פינסקר 3
במקום זה הסמוך לבית גוטמן עמד ביתו של יואל משה סלומון, ממייסדי פתח תקווה וממקימי "החברה לעבודת האדמה וגאולת הארץ". הבית נבנה מלבני טיט וקש בשנת 1878, ונעזב עם נטישת המושבה. בשנת 1886 עם חידוש ההתיישבות במושבה נבנה הבית מחדש בידי בניו של סלומון. לימים עבר הבית לידי משפחת פרידמן ושימש כבית קפה "קורסו" – מקום בילוי לתושבים. במשך השנים שינה הבית דייריו פעמים רבות. הבית נהרס בשנת 1995 ובמקומו נבנה מבנה חדש.
חצר מיכאל שפירא – רחוב פינסקר 2
משפחת שפירא הגיעה בסוף המאה ה-19 לירושלים, והצטרפה אל מקימי "יהוד" ומחדשי היישוב בפתח תקווה. מיכל שפירא, בנה הבוגר של המשפחה, בנה את הבית בו התגורר עם משפחתו עם אמו ביילה ואחיו הצעיר אברהם.
בחצר המשפחה מצויים שלושה מבניים:
– בית המשפחה – הרפת: מבנה בנוי כורכר ןמילוי טיט וקש, עם עליית גג. בבית השתמשו למגורי אדם ובהמה ובעליית הגג כאסם לתבואות.
– מבנה מראשית המאה- עליו נוספה בשנות העשרים קומה שנייה. במבנה התגוררה המשפחה והופעל ה"ראינוע".
– מבנה חדש – פונה לחזית ושוכנים בו בתי מלאכה זעירה.
מלון רבינוביץ – מלון פרולטרי – רחוב פינסקר
הצריף ברחוב פינסקר ששימש כביתו של שמעון רוקח. הצריף נרכש ע"י משפחת רבינוביץ שהקימה לפרנסתה במקום בית מלון. במלון ניתנו שירותי לינה וארוחות. המקום היה צנוע בצורתו ובמחיריו ולכן השתמשו בו בעיקר פועלי העלייה השנייה. כאן נערכו מפגשים בין הפועלים לראשי תנועת הפועלים. כאן התגורר בן גוריון בשהותו בפתח תקוה ולכאן בא מדי יום ברנר לשתות כוס תה.
במקום זה הוקמה בשנת 1884 "אחוזת לחמן", שנבנתה ונוהלה בידי הרב אריה לייב פרומקין – מחדש יישובה של פתח תקווה. הרב פרומקין הקים בביתו "תלמוד תורה". הבית שנבנה כמבצר, שימש כמקלט בהתנפלויות הערבים על המושבה. הרב נטע כרם ופרדס ופיתח משק חקלאי. כמו כן ייצרו יין שנמכר לנזירים ביפו.
האחוזה עברה מספר מנהלים כשכל אחד עשה לפיתוחה וביסוסה החקלאי .רוקח וליבריכט פיתחו את היקב.
בשנת 1897 נרכש היקב ע"י שמעון פרידמן ןבניו, שנתנו לו תנופה חדשה. יינותיו היו מעולים וזכו להכרה בינלאומית. לימים, הוקמה השותפות "יקבי פרידמן – תנובה" והיקב עבר לקרית אריה.
במתחם היקב נותרו בריכת שקיעה ומבנה כורכר ששימש כמחסן ליישון המשקאות.
בית הספר נצח ישראל – רחוב נורדוי פינת מוהליבר 
בית הספר נוסד ביוזמת ר' זרח ברוורמן וחברת "שומרי תורה".
את המגרש נידב אברהם וינקלר מ"הירקונים" ובמקום הוקם בניין בן שישה חדרים ומרפסת.
בשנת 1909 לקחה על עצמה חברת "שומרי תורה" בגרמניה את ניהול ואחזקת בית הספר.
בשנת 1911 נוסף מבנה חדש על המבנה הראשון ושימש כבית ספר לבנים.
בשנת 1912 נרכש המגרש הסמוך בידי הנדבנים סלי גוגנהיים והרמן קרמר, ובסיועו של ד"ר זונהימר הוקם הבניין ששימש כבית ספר לבנות. החל בשנה זו, נקרא שם בית הספר "נצח ישראל". הנהלתו היתה משותפת לבנים ולבנות. בשנת 1951 הופרדו שני המוסדות לשני בתי ספר נפרדים: "נצח ישראל" לבנים ו"נצח ישראל" לבנות.
הרהט (סביל) – משפחת שפירא – סמוך לבית ספר "נצח ישראל" בפינת הרחובות מוהליבר ונורדוי %20%D7%A9%D7%9C%20%D7%A8%D7%94%D7%98.JPG)
קישור לדף מידע "מאתרים אתרים" – רהט שפירא
קישור לדף מידע "מאתרים אתרים" – רהט שפירא
הרהט –הסביל והשוקת נבנו ע"י אברהם שפירא בכניסה לפרדס המשפחה בסגולה, להנצחתה של אמו הצדקנית ביילה שפירא. הרהט והשוקת סיפקו מים לעוברי אורח.
הרהט הועברה למקומה הנוכחי כפעולת הצלה עם הרחבת הכביש בסגולה.
קלוב הפועלים – רחוב ההסתדרות
במקום בו עומד בניין מועצת הפועלים, שכן לפנים "קלוב הפועלים"- בית הפועלים הראשון בארץ. הבית שימש מרכז לחיים תרבותיים וחברתיים של ציבור הפועלים במושבה.
הבית הוקם בשנת 1910 במקום ה"קלוב" שהיה בבית טומושבסקי והיה צר מלהכיל את הפועלים.
המבנה הוקם לאחר וויכוחים והתנגדויות רבות. הקרקע נרכשה ע"י הקרן הקימת והבניה נעשתה בידי בנאים יהודים. המבנה כלל :חדר אוכל, חדרי משרד ושמונה חדרי לינה.
בשנת 1949 נהרס המבנה ונבנה בניין בן שלוש קומות. בבניין זה שוכנים כל מוסדות ההסתדרות המקומיים.
אברהם שפירא, שזכה בכינוי "זקן השומרים" הגיע לפתח תקווה כנער ומאז היה קשור לפעולות השמירה.
שפירא שהפך לאגדה עוד בחייו, הוביל את ההגנה על פתח תקווה במאורעות תרפ"א ובמשך שנים עמד בראשה. היה שומר ראשם של הנציב העליון – סר הרברט סמואל ושל ד"ר חיים ויצמן- הנשיא הראשון.
ב- 1905 נבנה הבית למגורי שפירא ומשפחתו. הבית, כבתי אכרים אחרים, נבנה מלבני כורכר מצופות בטיח, הגג מכוסה רעפים "מרסלים" ומרצפות החדרים מעוטרות. הקירות הפנימיים מעוטרים בציורי קיר שנחשפו בעת שיפוץ המבנה. בקדמת הבית מרפסת מוגבהת ומרוצפת ששימשה לאירוח ושדרת עצי ברוש שהובילה אליו.
בתקופת השלטון הבריטי שימש כ"מפגוש" ממנו יצאו פעילי ה"הגנה" לפעולותיהם.
אברהם שפירא נפטר בשנת 1965 והוא בן 95 שנה.
עוד בחייו תרם שפירא את ביתו לעייריה כדי שישמש לספר את תולדותיו ותולדות השמירה וההגנה. הבית שימש כספריה ואת משרדי סניף החברה להגנת הטבע. היום משמש הבית כבית תרבות לפעילות מחלקת התרבות העירונית.
הישיבה נבנתה ב- 1925 ע"י ראשי ישיבת לומז'ה בפולין, שהעלו תלמידיהם לכאן.
המגרש נתרם ע"י משה חיים סלור והבניין ע"י דוד ובתיה גולדנהירש, תושבי המושבה, שראו בהקמתה בפתח תקווה כבוד גדול. הבניין שהוקם, מהמפוארים בארץ, מכיל את היכל הישיבה ואוצר הספרים. במתחם הישיבה מצויים גם בית החפץ חיים, המשמש כתלמוד תורה וכן בית המוסר. הישיבה הפכה למרכז תורה רב מוניטין בארץ ובעולם ומבין כתליה יצאו רבנים וראשי ישיבות.
בית ספר פיק"א – רח' רוטשילד 84
הבניין ששימש את משרדי רישום מקרקעין (טאבו), שימש עד שנת 1947 כבית ספר פיק"א.
בית הספר פיק"א- יק"א נוסד בשנת תרמ"ה 1885. בראשיתו שכן בית הספר בשני חדרים קטנים במרכז המושבה בסמוך לבית המרקחת. בשנת 1895 עבר למבנה בן שתי קומות ברחוב יפו (היום רחוב ז'בוטינסקי). גידול במספר התלמידים הביא ב- 1905 לבניית המבנה ברחוב רוטשילד ככלל ארבעה חדרים.
בשנת תרס"ט-1909 הועבר גם "בית הספר לבנות" למבנה זה ונוסד בית הספר המעורב. בשנה זו אישר מר פרנק, מנהל יק"א, את בנית הקומה השנייה של בית הספר. בקומה זו נבנו ארבעה חדרי לימוד נוספים.
בתרפ"ט 1929- הוקמו בחצר מבני שירותים.
בשנת 1945 נבנה ברחוב ביל"ו מבנה אליו הועבר בית הספר ב-1947, שם הוא שוכן עד היום.
מבנה בית הספר שברחוב רוטשילד אמור לעבור שימור ולשמש כאכסניה למוזיאון לתולדות פתח תקוה.
שימש כבית מסתור למנחם בגין, מפקד האצ"ל, במשך תשעה חודשים, מכסלו תש"ה עד אדר תש"ו. מנחם בגין פיקד ממקום זה על האצ"ל כנגד השלטון הבריטי.
בית זה ברחוב רוטשילד 50 הוא השריד האחרון לבתי המייסדים בפתח תקוה. בית אלישיוב היה בתחילה ביתו של המייסד יהודה ראב ונבנה על ידו בשנת 1900. בתחילה גר יהודה עם משפחתו בצריף ברחוב פנסקר, ורק לאחר שקיבל את חלקת הקרקע, שהיתה גן נסיונות של פקידות הברון, החל בבנית ביתו.
תיאורי ושל הבית מופיעים בסיפוריה של המשוררת אסתר ראב ,שגדלה בבית זה.
בית משפחת ברנט היה אחד הבתים היפים ביותר שנבנו במושבה. הבית עמד בפינת הרחובות שטמפפר ובר-כוכבא. בשנת תרמ"ה, עם חידוש ההתיישבות במושבה, חזר ברנט לפתח תקוה ובנה בית אבן בן שתי קומות.
בתרמ"ו הביא את בני משפחתו וחגג את חנוכת ביתו.
מאוחר יותר נמכר הבית למשפחת טומושבסקי, בימי העלייה השנייה. בחלקו של הבית הוקם "קלוב הפועלים" (מועדון) הראשון בארץ. בבית זה התארחו א.ד. גורדון, יוסף חיים ברנר, ברל כצנלסון, דוד שמעוני ורבים אחרים. המקום נעזב עם בנייתו של בית הפועלים (ברח' ההסתדרות). הבית הושכר ושימש למשרדים ולמגורים וכעבור שנים הוזנח. בסופו של דבר הבית נהרס ובמקומו הוקם בית המשרדים הנוכחי.
הצריף שניצב בצומת הרחובות עין גנים ווולפסון הוא מהשרידים הבודדים שנותרו ממושב הפועלים "עין גנים".
בצריף זה התגורר אריה (לייב) פסילוב, מראשוני המתיישבים בעין- גנים.
בקדמת הנחלה עמד הצריף שכלל שני חדרים ומרפסת, בו התגוררו אריה לייב ורעייתו מרים (לבית שטרן). את אחד החדרים שכר למגורים הסופר חיים ברנר. ברנר הגיע לפתח-תקוה עם עלייתו ארצה בשנת תרס"ט 1909, והתגורר בחדר זה במשך שנה עד שעבר לירושלים. כאן כתב את הרומן הראשון: "מכאן ומכאן" – רשמיו ממגוריו בעין-גנים.
"שכול וכשלון", שכתב מאוחר יותר, קשור במותו ללא עת של הניך פסילוב, אחד האחים, לבית פסילוב שנפטר צעיר מאד, אירוע שהשפיע על כל בני עין-גנים .
פיתוחה של עין גנים וקרבתו של הצריף לצומת הסואנת, גרמו להרס ועזובה רבה. במשך שנים ארוכות ניצב הצריף כעדות מעליבה לאחד ממפעלי ההתיישבות החשובים בתולדות הארץ.
בשנת 2003 הצריף שוחזר על ידי חברת הבנייה "שמי ובניו" שבנתה את הבית הסמוך, בעקבות דרישתה של הוועדה לשימור אתרים בעיר. השחזור מציג את הבית בצורתו החיצונית והוא נמצא בבעלות חברת הבניה ומשמש כמספרה.
תחנת הרכבת בקצה רחוב פינסקר בפתח-תקווה נבנתה ונחנכה בשנת 1922, קו רכבת זה שפעל בין ראש-העין ופתח-תקווה, נסלל כקו רכבת פרטי של פתח-תקווה.
וועד המושבה פנה לממשל הבריטי בבקשה להקמת מסילה מקשרת. השלטון הבריטי הסכים לבקשה בתנאי שהועד ישתתף בהוצאות הנחת המסילה.
תחנת הרכבת בפתח תקוה כללה שלושה מבנים: ביתו של שומר התחנה, מבנה ובו שני אולמות ושני מחסנים לאורך הרציפים משני צידיהם. היום נותרו במקום רמפות התחנה ומבנה מחסן אחד.
הרכבת פעלה כמסוף למטענים לתעשייה, עד לפני מספר שנים.
ביתם של פולה ויעקב קרול "הפרדסן הציוני" עמד בכניסה למושבה, סמוך לרחוב ז'בוטינסקי כיום. הבית המרשים בלט בצבעו הכחול.
הבית עמד בקדמת הפרדס והיה מוקף גינת נוי, שכללה גם עצי דולב, תדהר, דפנה, דקלים ומבחר של עצי פרי נשירים המרפסת עטתה סוכת גפנים.
יעקב ופולה רעייתו, פתחו את ביתם בפני כל פועלי פתח תקוה
– הבית שימש מרכז לפעילות של הצעירים ב"מלחמת הצעירים בזקנים", הוא שימש מרכז לפעילות של הצעירים.
– בבית התרחשה כל הפעילות התרבותית באותם ימים, כאן פעל התיאטרון "חוג חובבי הבמה".
– בבית זה נוסד "הקלוב" הלאומי הרדיקלי שעקרונותיו היו עבודה עברית, שפה עברית, שמירה עברית.
– מרתף הבית שימש את פעולות "ההגנה" במושבה, בימי התורכים מצאו רבים מחברי ה"שומר" מסתור במרתף זה.
הגורן 
הגורן הראשונה במושבה הוקמה ברחוב חובבי ציון בסמוך ל"ככר המייסדים", במקום בו הוקם בשנת תרנ"ח בית הכנסת הגדול. עם הקמתו עברה הגורן למתחם הגדול בו הוקם לימים קולנוע "שלום" ברחוב הרצל.הגורן השתרעה על שטח נרחב ונתחמה בין רחוב ההסתדרות לרחוב אחד-העם,ובין רחובות חפץ חיים –לסלנט.
לגורן הביאו כל האיכרים את יבולם, שם דשו וזרו אותו, ולשם היה מגיע פקיד הרשות כדי לקבוע את מכסת המס שעל כל איכר לשלם לשלטונות. לילדי המושבה הגורן נראתה כסוף העולם, לאחר שעשו דרך ארוכה בחולות כדי להגיע אליה. וותיקי המושבה מספרים על משחקי הילדים וחיי האהבה שנרקמו בגורן של אם המושבות.
ספורה של מאפיית בומבי שזור בקורות משפחת מרדכי בומבי, שתכנן להקים במושבה מאפיה אך נתקל בקשיים.
לבסוף הסכימה משפחת גרף למכור את חלקה האחורי של חצר המשפחה לבומבי כדי שיקים בה את המאפיה.
מבנה המאפיה נבנה מלבני טיט וקש עם ארובה. לידו נבנה בית המשפחה עם שני חדרים ושירותים בחצר. מרדכי היה עובר עם עגלתו הקטנה בין פרדסי המושבה ואוסף את גזם העצים להסקת התנור, בעוד רעייתו מרים טיפלה באפייה. המאפיה פעלה עד 1940. לאחר מכן שימשה החצר את בני המשפחה לצורכי מסחר. בשנים האחרונות נהרסה המאפייה כליל.
בית סווטיצקי נבנה בשנות העשרים והיה אחד הבתים היפים ביותר ברחוב. הרעיון לבניה בצורה זו היה של אבי המשפחה אברהם סווטיצקי. הבית כלל חמישה חדרים ומרפסת וסביבו גינה מטופחת. עם סיום הבניה, עברה המשפחה להתגורר בבית ,אך לזמן קצר בלבד. באותה תקופה, מצוקת הדיור במושבה היתה גדולה. כשבאו נציגי בנק אפ"ק ,לפתוח סניף בנק ראשון בפתח תקוה, חיפשו בית נאה וגדול שישמש כסניפם. אחרי מאמצי שיכנוע רבים, הסכים אברהם להשכיר להם את ביתו המפואר, לשמש כסניף הבנק.
בשנת 1930 נפתח הסניף, בין המוזמנים הרבים שבאו לפתיחה היה גם מ. אוסישקין.
הבנק פעל מבית זה מספר שנים,עד שעבר למשכנו ברחוב חובבי ציון.
במשך שנים רבות שימש כמשרד עורכי דין, היום משמש כחנות. הבית נכלל בתכנית השימור של מרכז העיר.
