זאב יעבץ נמנה על אבות החינוך העברי ועל מחדשי השפה העברית בארץ ישראל. ממייסדי הציונות הדתית הלאומית.
זאב יעבץ היה חלוץ אמיתי. בשנת 1887 עלה לארץ ישראל כדי לעסוק בעבודת האדמה וניסה כוחו ככורם. התיישב ב" יהוד" שליד פתח-תקווה, אשר שימשה מרכז לאנשי רוח באותה תקופה. בכפר גרו: יחיאל מיכל פינס, הרב מרדכי גימפל יפה, יואל משה סלומון, אליהו ספיר ועוד.
ב"יהוד" החל יעבץ בחיבור ספרו "תולדות ישראל", המונה 31 כרכים. בעת ישיבתו שם שלח לברון רוטשילד מכתב, שבו פירט תוכנית לימודים לבתי הספר לילדי איכרים בארץ. בעקבות זאת הוזמן לנהל את בית הספר בזכרון יעקב. בשנת 1890 חידש עם תלמידיו את טקס הנטיעות בט"ו בשבט.
זאב יעבץ היה גם חלוץ בתחום ספרות הילדים וביקש להביא את אוצרות האגדה הטמונים בתלמוד לילדי ישראל זאת עשה בספרו "מני קדם".
הסיפור הארצישראלי הראשון רקעו היא פתח תקוה. בשנת תרנא 1892 פרסם זאב יעבץ את סיפורו הראשון מחיי הארץ בכלל ופתח תקוה בפרט. הרקע לסיפור היא "יהוד" בה התגורר יעבץ עם איכרים נוספים. הסיפור מתאר את אפשרויות החיים בארץ ישראל, חיי עבודת אדמה וכן שניתן לגדל בה דור חדש בריא בנפשו וברוחו, וזאת בשילוב עם מסורת ישראל.
ספורו זה של יעבץ "משוט בארץ" הוא על רקע של טיול בארץ בעגלות הבאות מפתח תקוה והעגלון הוא ר' יהושע (שטמפפר).
"..אין זאת כי נאמנו דברי זכריהו הנביא, כי יבוא ו"מצלות הסוס תהינה קודש לד'" כי ידעתי את האיש, כי ירא אלהים הוא, תופש תורה ויודע ספר בלשון אשכנז והונגר ,ויען לי האיש:…."הארץ הקדושה הזאת ארץ פדות נפשנו היא ונפשנו לא תפדה בלתי אם בטהרה מן המידות הרעות שדבקו בנו על כורחנו בימי ענינו. הנאת יגיע כפינו היא תפארתנו פה והבטלה והעצלות תועבת נפשנו".
זוהי פילוסופית החיים של הראשונים במושבה, יעבץ שוזר בסיפורו ומוסיף מדברי יהושע שטמפפר:.."מה נואלו האנשים, האומרים עדן להנאה גסה ונעימות צחות מרניני לב לא ידעו ולא ירגישו. מה רבו האנשים מאחינו, הנושאים נפשם כל היום אל פת קיבר,אל נזיד הגרש ואל שכר השעורים,אשר נתנו להם ארצות המערב בעין צרה, ובכוס היין והמגדים,אשר תושיט להם ארצנו הקדושה בעין טובה וברחמי אם,יבעטו ברגל גאוה. אני לא אתן את כל תענוגי ארצות המערב והצפוןבעד אויר ארצנו היום הזה.לא ידעתי אם יש מלין בפי מספר וסופר,להביע את חמדת ריח הניחוח,אשר יפיצו נצני תפוחי הזהב היום בחודש האביב, ריח גן עדן הוא, המנשא ומנטל את נפש האדם עד במתי עב".
יעבץ ראה בפתח תקוה מקום של התגשמות חלום ההתיישבות החקלאית עם המסורת היהודית.
ציטוט מתוך ספרו "ראש השנה לאילנות" כפי שמופיע בספר "כתיבת הארץ" מאת נורית גוברין, עמ' 148 – 150
