מראשית המושבה ועד מלחמת העולם הראשונה

השמירה במובנה המצומצם אינה אלא פקיחת עיניים על הנעשה במושבה, לשם מניעת אפשרות לנטילת רכוש ללא ידיעת הבעלים…"(אברהם שפירא)       

פתח-תקווה שזכתה לתואר אם המושבות: קושרת לעצמה את התואר "אם השמירה העברית בארץ ישראל". 

עם מייסדי המושבה נימנה גרעין של יהודים אמיצים, שעמדו על משמר רכוש המושבה וכבודה, מיום עליתם הראשון על אדמתם. אנשי חיל אלה עסקו בשמירת המושבה ושדותיה והיו למופת בעוז רוחם.

שומריה ואיכריה הראשונים היו: יהושע שטמפפר, יהודה ראב, יעקב זרמתי, דאוד אבו יוסף, מיכל לייב כץ, סנדר חדד, מנדל קופלמן,אברהם שפירא  ואחרים.

כבר  בספר התקנות של חברת פ"ת קבעו המייסדים:

"יקבעו משמרות של שומרים בלילה, שנים שנים יעמדו על המשמר ויסובבו בחוצות מקום הישוב בכלי נשק בידם, אכרים בני היישוב יסכימו לקבוע לכל אלה אשר עתי, אשר יבוא על שכרי – על המיעוט להשמע להם, וה' ישמרנו מכל צרה ושטן".

שמירת המושבה היתה מאורגנת היטב. מספר סופר ה"צבי" בשנת תרמ"ו-1886:
 "בלילות ישמרו בני המושבה בכל אוות נפשם, והמשמרות על הסדר וששה עשר פנסים יאירו את הלילה במושבה. צעירי המושבה ידעו להפיל חיתם על הערבים והפלחים אשר סביבתם, וזקניה ישמרו כבודה מבית ומחוץ".

תיאור מארגון השמירה בתקופה זו מצוי  בספר ההגנה חלק א' בזכרונותיו של דב חביב לובמן איש ראשון לציון ששימש כפועל בפתח תקוה: "כולנו הסתדרנו בשורות חיל הפרשים המזוין בראש, ואחריו חיל רגלים בנשק פרימיטיבי: אלות נבוטים, קלשונות וכדומה…..צו ניתן מהמפקד להדוף את החורשים אחורה לשבור את המחרשות לתפוס השוורים ולהוליכם שבי לפתח תקוה." 

ההתנפלות הראשונה על פתח תקוה בשנת תרמ"ו 1886 מתוארת בדבריו של הרב פרומקין: "כולם במוטות עבות וארוכות עם מסמרות נטועות בראשיהן" .

בחורף שנת 1886 חזרו מתיישבי המושבה לעבד את אדמותיהם. בשנה זו היתה ההתנגשות הראשונה בתולדות המושבה המתחדשת. ההתנפלות על המושבה הטילה סערה בישוב בארץ ובגולה. הסיבות להתנפלות שהיתה באדר ב' תרמ"ו היו :תנאי בעלות על הקרקע ,קניית הרבע" והטענה כי בני המושבה עוברים מיהודיה לפתח תקוה בדרך החוצה את אדמותיהם. בעת ההתנפלוות היו רוב התושבים ביפו ורק הרב פרומקין נשים וילדים היו במקום. הרב כינס את כולם בחצרו , נגד הפורעים המתוארים ע"י הרב יצאו בקלשונות , ואילו הערבים היו מצוידים בנבוטים ובדבוסים. הערבים לקחו את עדר המושבה כתגמול על לקיחת חמוריהם ע"י בני המושבה ליפו. בעקבות ההתנפלות נפצעה אמו של סנדר חדד ומתה מפצעייה. ההתנפלות הותירה זעם ותדהמה האם יתכנו פרעות בארץ ישראל. העדר הוחזר למושבה , 30 מתושביה של יהודיה נעצרו ונשפטו ובין היהודים לערבים נערכה סולחה

במלחמת העולם הראשונה סבלה פ"ת רבות בשל קירבתה לחזית. מצפונה עמדו התורכים ובעלי בריתם הגרמנים ומדרומה – צבאות הבריטים.

בשנת 1917 נכבשה פ"ת בידי הבריטים, אך אחרי זמן מה התורכים חזרו ונהדפו סופית אחרי כחודש.