ה"מאורעות" – כינוי לאירועים אלימים, שהתרחשו בשנים: תר"פ – תרפ"ט ,תרצ"ו- תרצ"ט, על ידי הערבים.

הערבים דרשו את ביטול הצהרת בלפור, את הפסקת העלייה לא"י ואת הקמתה של ממשלה מקומית. משלא נענו דרישותיהם, החלו המאורעות מתוך מטרה לשבש את החיים בארץ ולערער את הביטחון.

מהומות 1921 תרפ"א החלו ביפו. מן הכפרים הגיעו ערבים רבים חמושים באלות ובמוטות ברזל, היכו ביהודים ובזזו חנויותיהם ובתיהם. במהומות אלו נרצחו 11 יהודים ובהם הסופר יוסף חיים ברנר. המהומות התפשטו גם לעבר פתח תקוה.

תרפ"א  1921 בפתח תקוה

מאורעות תרפ"א- 1921, השאירו רישומם על חיי המושבה והארץ  ורשמו דף במסכת הגבורה היהודית.

עמידתם הנחושה של בני פתח תקוה מול אלפי פורעים ערבים זכתה לפרסום רב בספרות ובעיתונות העברית, כמו ההמנון לפתח תקוה שכתב שטינמן: "מתוך ים העלבונות הבהב לבסוף שביב של נחמה, פתח תקוה נתנה שמחה בלבנו, שם הכרנו את בני הישוב החדש…"

עם היוודע בפתח תקוה דבר המהומות ביפו, נבחר ועד הגנה בהנהגתם של אברהם שפירא וסגנו אבשלום גיסין.

ב-4 במאי הותקפה כפר סבא ובתי התושבים הועלו באש. התושבים הועברו לפתח תקוה. ב-5 במאי, בבוקר כ"ז בניסן, החלה נהירה של  אלפי ערבים לעבר המושבה מצפון, ומאוחר יותר, מכיוון יהודיה. נשים וילדים התכנסו בבית הכנסת וביקב. הגברים תפסו עמדות כח, ורוכבים בראשותו של אבשלום גיסין יצאו לקראת הפורעים. הכח נפגע ואבשלום נהרג. הערבים התקדמו עד לבית האריזה בבחריה ונבלמו ממש לפני מסילת הברזל על ידי כח המגן. הגדוד ההודי ומטוס סיור סייעו לכוחות בהדיפת הפורעים בהמשך הלחימה.

בתום הקרבות איבדה המושבה 4 מבניה: אבשלום גיסין, נתן רפפורט, זאב אורלוב וחיים צבי גרינשטיין.

במשך שנים ארוכות הנציחה פתח תקוה את זכר הנופלים בכ"ז בניסן. ביום זה נערך טקס זיכרון בנוכחות כל תלמידי בתי הספר והתושבים ובתי העסק נסגרו. טקס זה הופסק עם ההכרזה על יום זיכרון כללי לחללי צה"ל. לזכר הנופלים הוקמו שתי אנדרטאות האחת ברחוב חיים עוזר מול העירייה והשנייה בגן "יד לבנים". הנופלים הונצחו גם ברחובות העיר המצויים בסמוך למקום נפילתם, בסמוך לתחנת הרכבת הישנה.

חיים צבי גרינשטיין  (1877- 1921)

חיים צבי נולד בי"ז אדר לאביו, וולף לייב, שהיה אחד מחמשת התלמידים הראשונים במקווה ישראל.
הוריו היו מהמתיישבים הראשונים בפתח תקוה והשתתפו בהגנת המושבה בתגרות שבין המתיישבים לשכניהם הערבים.
אמו הייתה ידועה באומץ לבה וכונתה בפי הערבים "סית אסתר".
במותו, בגיל 44, השאיר אשה וחמישה ילדים.
חלקו בביטחון: ממגיני המושבה.
נסיבות נפילתו: השתתף בהגנת המושבה במאורעות תרפ"א. יצא לקרב בצפון המושבה ונפל בעת הנסיגה יחד עם אבשלום גיסין.
חלקה ב' שורה ז' / 16

אבשלום גיסין (1896 – 1921)

אבשלום נולד בפתח תקוה. למד בראשון לציון, בבי"ס פיק"א בפתח תקוה ובגמנסיה ביפו. בגיל 16 נסע לקושטא כדי ללמוד באקדמיה הצבאית, שם סיים לימודיו בהצטיינות ושימש כמורה. בתום מלחמת העולם הראשונה חזר לפתח תקוה.
חלקו בביטחון: עם פרוץ מאורעות תרפ"א, נקרא לעמוד בראש הפיקוד של ההגנה במושבה יחד עם אברהם שפירא.
נסיבות נפילתו: אבשלום עמד בראש הכח, שיצא לעבר הפורעים בצפון המושבה ונהרג בקרב סמוך לתל "מלאבס". בהלווייתו אמר אביו: "מאושר אנוכי, שזכיתי להיות עד חי למאורע היסטורי זה בחיי פתח תקוה. אני גאה בבני שנפל קרבן כיהודי על מזבח העם והמולדת".
לאחר מותו נקרא סניף מכבי על שמו:  "מכבי אבשלום".
"חקוק באבן": על הקבר מונחת גם המצבה המקורית שצורתה גליל.
חלקה ב' שורה ז' / 18

נתן רפפורט (1886 -1921)

נתן נולד ב- 1886 בליטא למשפחת רבנים. בשנת 1905, בהיותו בן 19, עלה לארץ יחד עם אנשי "העלייה השניה" והתיישב בפתח תקוה. לפרנסתו, עבד במושבה כפועל שכיר. עם הקמתה של כפר סבא רכש שתי חלקות אדמה ובנה בה את ביתו. זמן קצר אחרי הולדת בתו היחידה, נפטרה אשתו והוא נאלץ למלא גם את מקומה.
חלקו בביטחון: עסק בענייני השמירה בכפר סבא. בפרוץ המאורעות בניסן תרפ"א, כשהחליט ועד ה"הגנה", כי אין לפצל את הכוח המועט וכי על תושבי כפר סבא ועין חי להתפנות לפתח תקוה, הצטרף רפפורט למגינים בפתח תקוה.
נסיבות נפילתו: ביום כ"ז בניסן תרפ"א השתתף נתן רפפורט בהדיפת ההתקפה הערבית מצפון לפתח תקוה ובמהלך חילופי האש נפצע פצעי מוות.
חלקה ב' שורה ז' / 17

זאב אורלוב (1900 – 1921)

זאב נולד ברוסיה ועלה עם הוריו לפתח תקוה בהיותו בן 7.
בגיל 13 נאלץ לעזוב את לימודיו עקב מות אמו כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בהיותו בן 18 נפטר גם אביו ועול המשפחה הוטל עליו.
חלקו בביטחון: עם כניסת הבריטים לארץ התנדב, למרות מצבו המשפחתי, לגדוד העברי ושירת בו עד פירוקו. היה שותף לפעילות ההגנה במושבה.
נסיבות נפילתו: לחם עם מגיני המושבה במאורעות תרפ"א ונפל בקרב בצפון המושבה.
חלקה ב' שורה ז' / 19

קראו עוד על מאורעות תרפ"א בעיר פתח תקוה

תרצ"ו – תרצ"ט 1936- 1939 בפתח תקוה

בין מאורעות תרפ"ט למאורעות תרצ"ו הצטרפו רבים מתושבי המושבה ל"הגנה". עד הקמת ארגון ה"הגנה" היו עניני השמירה מצויים בידי ועד המושבה. בפרוץ מהומות 1935- 1936, הוקם בפתח תקוה ועד הגנה מאוחד לפועלים ולאיכרים. נערך גיוס, בוצעה תכנית אימונים ותרגולים והוקמה "פלוגת המאה" (יחידה של ההגנה) על ידי אליהו כהן "אלוף בן חור".

חברי ה"הגנה" התאמנו בפרדסים, במרתף חיון,
במשק הפועלות, בגימנסיה, ובשבת- בחורשת עין גנים. ליד מקומות האימון הוקמו סליקים.

ב- 15 באפריל נרצחו שלושה יהודים בכביש שכם- טול כרם. בעקבות זאת הרגו אנשי ה"הגנה הלאומית" בפתח תקוה שני ערבים. פעולה זו גרמה למאורעות 1936 שהחלו ביפו על ידי המוני ערבים מוסתים משמועות על טבח שערכו היהודים בערבים. עם פרוץ המאורעות, התכנסה בפתח תקוה ועדת השמירה –מפגו"ש (מפקדת גוש) והוחלט על הקמת קו הגנה, לפי תכנית שתוכננה בתרצ"ה. התכנית כללה שישה אזורי בטחון שכיסו את פתח תקוה ובנותיה. עמדות המגן לאורך הקווים הרחיקו את התוקפים.

במאורעות תרפ"ט וגם במאורעות תרצ"ו, שבאו אחריהם, לא פגעו הערבים פגיעה ישירה במושבה.
בתרצ"ו, כנופיות ערביות פעלו בפרדסים ובדרכים. בעקבות כך הוקמה יחידת ה"גפירים"- הנוטרים, שאומנה בנשק והצטרפה להגנת הישובים. בפתח תקוה היו כמאה ועשרים גפירים ובהם גם חברי בית"ר והסתדרות העובדים הלאומית. הפסקת העבודה במחצבות מגדל צדק, הפגיעה בפרדסים וההתקפה על כפר סירקין עקב המאורעות, הביאו להכרזה על מצב מיוחד והוגברה השמירה בגבולות המושבה. הוקמה ועדת בטחון פריטטית, שטיפלה בבעיית הביטחון של פתח תקוה ובנותיה. המוסדות הלאומיים החליטו על פתיחת המחצבות מחדש ולצורך זה הקים יצחק שדה את יחידות השדה (הפו"ש). בשנים אלה גדל  מספר החברים, נעשו פעולות "רכש", הוגברה השליטה על מחצבות מגדל צדק, הוגברה הגנת הישובים באזור. אנשי ההגנה השתתפו גם בבניית גדר הצפון.

בשנת 1937 קיבלה פתח תקוה מעמד של עיר והורחבו שטחי השליטה הבטחונית.

אברהם זליקוביץ (1907 – 1938)
 חיים יוסלביץ (1912 – 1938)

אברהם וחיים הם תושבי פתח תקוה שנשלחו לעבודות קידוח מים באדמות הג'יפטליק שליד ים- המלח כשהם מלווים בנוטרים.
נסיבות נפילתם: ביום כ"ב בתמוז תרצ"ח (21.7.1938) הותקפו הפועלים והנוטרים על ידי כנופיה ערבית ליד עין פשחה וארבעה מהם נהרגו. אברהם זליקוביץ וחיים יוסלביץ, תושבי פתח תקוה הובאו לקבורה בעיר.
על סלע במקום הרצח, למרגלות מערת קומראן, הנציח אותם משה עדקי, שהיה אתם בשעת ההתקפה והצליח להימלט:
"פה נפלו בתמוז תרצ"ח- 1938 אנשי ה"הגנה"… הם עלו למצוא מים להחיות השממה".
חלקה ב' שורה ז' / 21,22

בימי מאבק ומרד  1945- 1947

ה"הגנה" בפתח תקוה: במציאות החדשה שנוצרה בארץ חל שינוי במבנה הארגוני של ה"הגנה" בפתח תקוה. העיר וסביבתה חולקו ל-11 אזורים ולכל אזור מונה מפקד. עם עגינתה של הספינה "ברל כצנלסון"  ליד שפיים, הסתבר שהבריטים עומדים לערוך מצור על הקיבוץ כדי לאתר את המעפילים. מיד יצאה קבוצת פעילי ה"הגנה" מפתח תקוה לשפיים על מנת לנסות לפרוץ את ההסגר. ביניהם היה גם אליהו חינסקי  שיצא מתוך הקבוצה כדי לתת את האות להתקדם לעבר הבריטים. בטרם הספיק,  נורה על ידי אחד החיילים הבריטים ונהרג. יצחק פוחס חברו הנציחו בשנת תש"ו בשיר "אחד מן השורה": "אילנות צעירים במולדת הרכינו לארץ ראשכם! אילנות יקרים במולדת, נגדע התמיר שבכם".

יצחק פוחס נהרג במלחמת השחרור בעת שליווה שיירה לגוש עציון.
אליהו חינסקי – חלקה ד' שורה א' / 7
יצחק פוחס – חלקה ד' שורה ב' / 7

אברהם דונגי  (1917- 1936)

אברהם והוריו  עלו לארץ ב- 1924 והתיישבו בפתח תקוה. אברהם, בן יחיד, הצטרף בגיל 12 לבית"ר ובהיותו בן  13 שימש כחבר מפקדת קן בית"ר במושבה. בשנת 1934 נבחר כמזכיר הצה"ר (תנועת הנוער של הציונים הרוויזיונסטים) בפתח תקוה.
חלקו בביטחון: בפרוץ מאורעות תרצ"ו, היה מראשוני המתנדבים לשמירה ולהגנה. תחילה פעל כנוטר בקריית אריה ובפרדסים הגובלים עם הכפר יהודיה, ואחר כך עבר לשרת באבן יהודה.
נסיבות נפילתו: ביום א' באב תרצ"ו (20.7.1936), בעת סיור בפרדסים, הותקפה מחלקתו מן המארב ודונגי נפגע בחלופי היריות ומת. בהלווייתו בפתח תקוה השתתפו אלפים ובמהלכה נסגרו כל החנויות במושבה.
אברהם דונגי היה החלל הראשון שנפל בחיל הנוטרים וקורבנה הראשון של פתח תקוה באותם מאורעות.
אברהם הונצח בבאר במרכז אבן יהודה שנקראה בשם "באר דונגי"; וכן בספרים ובעיתונים רבים.
"חקוק באבן": על מצבתו הבולטת בייחודה, כומתת הנוטר של איש בית"ר וסמל הארגון.
חלקה ב' שורה ז' / 20

האצ"ל בפתח תקוה: פתח תקוה הייתה אחד הבסיסים החשובים ביותר של האצ"ל . הבריטים כינו את פתח תקוה בשם "עיר הטרור". עיקר המגויסים היו מ"מחנה יהודה" ו"שעריה". אנשי העיר התבלטו במסירותם והשתתפו בהתקפות על תחנות משטרה ומחנות צבא. ב-1947 השתתפו בהתקפות על משטרת סרפנד, בהחרמת נשק מרכבת ליד בנימינה ובהתקפות על מחנות צבא ליד חדרה. כמו כן, השתתפו בהתקפות על טירה, יהודיה ויפו.

שלושה מעולי הגרדום, לוחמי אצ"ל, היו בני פתח תקוה: אלקחי מרדכי, אליעזר קשאני ויחיאל דרזנר.