פרסם מאמרים, סיפורים ותרגומים. נרצח ביפובמאורעות תרפ"א, בכ"ד בניסן, 2 במאי 1921, בבית מבודד בפרדס על יד יפו, יחד עם יוסף חיים ברנר, צבי שץ וחברים נוספים מחבורתו של ברנר. עם בואו לארץ התגורר יוסף לואידור בפתח תקוה וחבר לברנר שהתגורר בעין גנים.
בתקופה בה עבר לעין חי "הוא הקפיד בדייקנות על ביקורי-השבת שלו בפתח-תקווה ולפעמים הירשה לעצמו לסור לשם גם באמצע השבוע"(מדברי שמעון בן צבי, מתוך חדשות בן עזר)
יוסף לואידור כתב סיפורים ומאמרים. בין סיפוריו "עלי" ו"יואש" המספרים על הוויהעלייה השנייה והניגוד בין ילידי הארץ לבין העולים.
יוסף לואידור בספורו "יואש"
יוסף לואידור בספורו "יואש"
"..עוד כשהיה בן שלוש שנים היה אוהב לצאת בימות-הגשמים-בחורף הארצישראל בשעת המטר הסוחף והיה רץ ומפזז כסייח קל-רגלים זה, שפורץ פתאום מחצרו ורץ במרוצה פראית ושובבה לאורך המושבה ולרחבה. קסם היה למטר למשוך את הילד החוצה, ובשום אופן אי-אפשר היה לעצרו בבית בשעת ירידת-גשמים.
כשגדל מעט היה רובץ ימים תמימים על יד הביצה שמחוץ למושבה וצד שם צפרדעים ותולעים. לפעמים היה יוצא אל הפרדסים והגנים בשעה שהפועלים עובדים בהם, מוטל שם בסבלנות אין-קץ ובהרבצה כחתול – ומצפה. "…
…"כשהיה יואש בן שמונה כבר היה מטפס ועולה על גבי הסוסים ורוכב בלי רסן ואוכף ברחובות המושבה כסופה וסערה, כשהוא מעלה ענני עפר ואבק. ובני-המושבה היו עומדים אז תמהים ומשתוממים, כיצד מצליח הילד הקטן לעלות על הסוס הגבוה ממנו כמעט פי שנים. וכשהיו הסוסים שבים בערב מן השדה, עייפים ויגעים מעבודת היום, כמעט עמדו על יד האבוּס לנוח והשקיט את רעבונם, – וכבר התגנב ובא בן-אדם קטן זה, תפס ברעמת הסוס, נאחז ברגליו הקדומות והעלה את גופו הקל למעלה – למעלה, עד שהגיע אל גבו."
מכתב שכתבה אסתר ראב אודות לואידור, 21.6.73 – מתוך חדשות בן עזר
"קשה לזכור פרטים על אדם אחר כל-כך הרבה שנים – מה אני יודעת על לואידור. הוא היה נחבא אל הכלים, ביישן וגם קצת תימהוני, בלונדי גבוה, אף סולד ועקום במקצת – שתקן ולעיתים גם דברן, פתאום היה מתחיל לדבר, וגם להקריא. פעמיים היה בביתנו – וכל פעם צרור כתבים עימו.
טעמי הספרותי לא היה עדיין מפותח אבל ידעתי כבר אזיי שיש ספרים מושכים ויש משעממים – כתבו היה יפה – וניסיתי לקרוא – היו אלה מחזות על-פי-רוב מן המקרא – וגם דברים מימי התלמוד – גם אלה וגם אלה לא חדרו למוחי – הכתבים היו מונחים וכשבא לקחתם הייתי במבוכה, חששתי שיש לדבר גוון של חיזור – ולא נשתכנעתי לדרך זו. נהגתי בזהירות כי ידעתי שלפניי אדם מיוחד."
כתביו של לואידור כונסו בפרויקט בן יהודה – פרוזה
א. ימי-הקציר
ב. יואש
ג. יהודה נוטר הפרדס
ד. הקדחת
ה. עלי
ו. רגעי חיים ומוות
ז. הגזלן (מעשיה)
ח. יותם בן שפט (קטע)
