אברהם שפירא - שומר או אגדה

בסיפור חייו של אברהם שפירא כלולה כל תורת ההישרדות במזרח התיכון. מדהים עד כמה דומים לבטי הביטחון והשלום עם שכנינו היום לאלה שהטרידו את ראשי הישוב ושפירא בזמנו. כמה דומות הבעיות הנוכחיות של צה"ל לאלה שהתמודד אתם בזמנו לוחם בודד על סוס. 
שומר זה קבע את הכלל הראשון בשמירה " לא להרוג ולא להיהרג".

הדרך בה למד שפירא להבין את "הראש" של שכנינו והדרך בה ניהל את המשא ומתן לשלום עם שכניה הערבים של פתח-תקווה לאחר התקפתם על המושבה, מעוררי הערצה. 
"הפועלים שהתפרנסו אצלנו פנו נגדנו" מדגיש שפירא בפני הנציב העליון הרברט סמואל "הוכחנו לשכנינו כי היהודי אינו הפקר והפוגע בו נקרא פושע כמו כל מי שפוגע באדם אחר, והפושע חייב לבוא על עונשו או להתנצל. הכבוד הזה לקבל התנצלות פומבית מאת הפוגע, מגיע ליהודים לא פחות מאשר לכל תושבי הארץ האחרים, ורק השלום הזה, שלום המבוסס על הצדק והכבוד, יכול להיות אמיתי וקיים". 
בדרכו הייחודית ידע איש זה לנווט את מסלולו בין הרגש לשכל ולהשיג את התוצאה הטובה ביותר.
סיפור חייו של אברהם שפירא נעוץ בעבר וניתן ללמוד ממנו הרבה על הווה ולהקיש ממנו לעתיד. 
ככזה ראוי הוא להיות חלק מהמסורת של החיים בארץ זו. 
שפירא עוד בחייו בשנת 1960, מתוך אהבה למקום ולעבר תרם את ביתו ותכולתו לעירית פתח- תקווה כדי לשמרו לדור הצעיר, שנים עמד הבית בשיממונו והוזנח ותכולתו ברובה ניזוקה. במשך שנים שכנו בו ספרייה עירונית ובית ספר שדה, לבסוף החליטה עירית פתח- תקווה להפוך את ביתו למרכז ולהנציח את זכרו, הבית עבר תהליך שיקום ומשמש לפעילויות תרבות ומרכז ללימוד פועלו של אברהם שפירא .